<h1>הבתים — שערי תשובה שער שישי</h1>
<h2>דף סג.</h2>
כבר הודיעונו חכמים הראשונים, שטובת העולם הבא אין כח באדם להשיגה על בוריה, ואין יודע גדלה ועצמותה אלא הקב"ה לבדו. ושכל הטובות שמתנבאין בהם הנביאים לעולם לישראל, אינם [אלא] לדברים של גוף שנהנין בהם ישראל בימות המשיח בזמן שתחזור ממשלה לישראל, אבל טובת חיי העולם הבא אין לה ערך ודמיון, ולא דברו בה חכמים כדי שלא יפחתו אותה בדמיון. הוא שישעיה אומר עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו, לר"ם. זה שקראו חכמים אותו העולם הבא, לא מפני שאינו מצוי עתה, וזה העולם אובד ואחר כך יבא אותו העולם. אלא הרי הוא מצוי ועומד, שנאמר פעלת. ולא קראוהו העולם הבא אלא מפני שאותן החיים באים לו לאדם אחר חיי העולם הזה, שאנו קיימים בו בגוף ונפש, וזהו הנמצא לכל אדם בראשונה, לר"ם.
<h2>דף קיח:</h2>
חיים אלו, לפי שאין עמהם מות, לפי שאין המות אלא ממאורעות הגוף, ואין שם גוף, נקרא צרור החיים, שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. וזהו השכר שאין שכר למעלה הימנו, והטובה שאין אחריה טובה, והוא שהתאוו כל הנביאים. וכמה שמות קראו לה דרך משל, הר ה' מקום קדשו, ודרך הקדש, וחצרות ה', ואהל ה' ונועם ה' והיכל ה' ובית ה', ושער ה'. וחכמים קראו לה דרך משל, [לטובה] זו המזומנת לצדיקים סעודה, וקוראין לה בכל מקום העולם הבא, לר"ם. הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה, שתכרת הנפש ולא תזכה לארץ החיים, שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, וזה האבדון. הוא שקוראין אותו הנביאים דרך משל, באר שחת ואבדון תפתה ועלוקה וכל לשון כליה והשחתה קוראין לו, לפי שהוא כליה שאין אחריה תקומה לעולם, והפסד שאינו חוזר לעולם, לר"ם. שמא תקל בעיניך טובה זו, ותדמה שאין שכר המצות והיות האדם שלם בדרכי האמת אלא להיותו אוכל ושותה מאכלות טובות, ובועל צורות נאות, ולובש בגדי שש ורקמה, וישכון באהלי שן וישתמש בכלי כסף וזהב ודברים הדומים לאלו, כמו שמתדמים אלו הערביים הטפשים והאוילים השטופים בזמה, אבל בעלי דעה והחכמים יודעים שכל הדברים האלה דברי הבאי והבל הם ואין בהם תועלת, ואינם טובה גדולה אצלינו בעולם הזה, לפי שא(י)נו גוף וגויה, וכל הדברים האלה צרכי הגוף ואין הנפש מתאוה להם ומחמדתם אלא מפני צורך הגוף, כדי שימצא חפצו ויעמוד על בוריו, ובזמן שאין שם גוף נמצאו כל הדברים האלו בטלים. הטובה שתהיה בה הנפש לעולם הבא, אין שם דרך בעולם הזה להשיגה בו ולידע אותה, שאין אנו יודעין בעולם הזה אלא טובת הגוף ולה אנו מתאוים, אבל אותה הטובה גדולה עד מאד ואין לה ערך בטובת של עולם זה אלא דרך משל, אבל בדרך האמת שנעריך טובות בעולם הבא כמו טובות העולם הזה במאכל ובמשתה, אינו כך, אלא אותה הטובה גדולה עד אין חקר ואין ערך ואין דמיון לה בטובת העולם הזה, הוא שאמר דוד מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. וכמה צמא דוד והתאוה לחיי העולם הבא, שנאמר לולי האמנתי לראות בטוב ה' בארץ החיים, לר"ם.
